"בלא מעט מקרים אנחנו לא מדייקים, יש המון הודעות פייק"

"בלא מעט מקרים אנחנו לא מדייקים", מתוודה כתב המשטרה הוותיק של חדשות 12, משה נוסבאום. כמי שסיקר אין ספור אירועים לאורך הקריירה שלו, וראה איך התקשורת משנה את פניה וכיצד טכנולוגיות להעברת מידע בקצב גבוה נכנסות לתחום ומחליפות את קודמותיהן, נוסבאום מאמין שהסתרת הדילמה היא כמו לכסות את העיניים, מוטב פשוט לדבר עליה. "בעידן הנוכחי יש כל כך הרבה הודעות פייק, כולל הודעות כוזבות למוקד המשטרה – שלפעמים זה מה שגורם לנו לפרסם דברי כזב בתקשורת בגלל מהירות הפרסום. זה מחיר שאנחנו נדרשים לשלם על מיידיות", הוא מוסיף.

"אני הייתי הראשון בתקשורת שיצא עם הדיווח על אודות הפיגוע בבני ברק", הוא מספר ל"שומרי הסף". "הייתי מודע לזה שאני מפרסם משהו שעדיין לא ברור במאת האחוזים, ולכן המילים הראשונות שלי היו שמדובר במידע ראשוני בלבד, והשארתי לי מרחב תמרון למקרה שהוצאתי דיווח שאינו מדויק". יש לציין שהפיגוע בבני ברק התרחש סביב השעה 20:00 כשנוסבאום היה באולפן, וככל שהתרבו האינדיקציות לאירוע ביטחוני כלשהו באזור בני ברק, היה צריך לדווח על מה שידוע ונבדק.

נוסבאום מספר שקרה לא פעם במהלך הקריירה שלו שהוא דיווח בשוגג חצאי אמת ואף דיווחים שאינם נכונים כלל בפלטפורמות התקשורתיות. הוא מספר שלפעמים דיווח ראשון על פיגוע כלשהו, שבסופו של דבר זה התברר כקטטה או כאירוע פלילי. "במקרה כזה, יש לי חובה בתור עיתונאי להוציא עדכון, מעין צפירת הרגעה", הוא אומר. "אך זה קורה לאחר שהפרטים מתבהרים ושאנשים כבר צרכו את המידע השגוי".

אל הדברים של נוסבאום מצטרף גם עידן דוייב, ראש דסק החדשות של N12, שמספר על המחיר של פרסום ידיעה ראשונים, גם אם עלול להתברר שהיא שגויה. "בעידן האינטרנטי, שבו המידע זורם בכל רגע, והעדכונים הם מיידיים – בירור המידע שמגיע אלינו צריך להיות מהיר גם הוא. אין זמן להתמהמה כי המתחרים עלולים להשיג אותנו ולדווח קודם". דוייב מוסיף שיש סייגים לפרסום: "מגיעים אלינו עשרות דיווחים בכל זמן נתון, וצריך לדעת לברור אותם. למשל – אם מגיעה אינדיקציה על אירוע ירי במקום כלשהו, אז קודם כל מצליבים עם מידע נוסף מהאזור, מבקשים מהכתב שיבדוק מול הגורמים הרשמיים הרלוונטיים ורק אם יש התאמה בדיווחים אז יוצאים עם ידיעה, ברוב המקרים הללו – גם עם פוש".

"במקרה של פרסום לא מדויק מתקנים את הידיעה בזמן אמת", הוא אומר. "ואם השגיאה חמורה אז מתפרסמת באתר התנצלות והבהרה". עם זאת, למרות ריבוי המידע והמהירות המתבקשת, דוייב טוען שלרוב הדיווחים אינם שגויים, והמידע שמצטבר פשוט מיתוסף לאייטם שעולה לאוויר.

"עיתונאי שיגיד לך שהוא אובייקטיבי הוא או טיפש או שקרן"

המשכנו ועמדנו על ההבדלים בין הספרות המתארת את תפקיד העיתונאי והערכים המתלווים לו, לבין מה שקורה בפועל, ושאלנו את נוסבאום אם בדיווחיו הוא נוהג באובייקטיביות. "אין חיה כזו אובייקטיביות", הוא קובע בנחרצות. "עיתונאי שיגיד לך שהוא אובייקטיבי הוא או טיפש או שקרן. למה? כי כל עיתונאי מגיע עם מטען שאותו רכש ואסף בבית, בבית הספר, בצבא, באוניברסיטה כחלק מאירועי החיים. לא ניתן למחוק את הערכים של האדם כשהוא בא לסקר אירוע, אך המקצועיות של העיתונאי נמדדת בעד כמה הוא מצליח לטשטש את הנטיות שלו במהלך הסיקור התקשורתי".

"התקשורת כיום לא מנסה אפילו להביא את הסיקור האובייקטיבי או המאוזן", הוא מוסיף אך מסייג ומספר שישנם מקרים שבהם העורכים והמנהלים בחברה מבקשים ממנו לעשות כתבה המציגה את הצד השני יום אחרי כדי שהסיקור לא יהיה מוטה לגמרי ובעיקר נוכח העובדה שערוץ 12 לא מקדם אג'נדה פוליטית מסוימת.

כשאנחנו שואלים את דוייב על סוגיית האובייקטיביות, הוא מדבר תחת הכובע של עורך האתר: "זה לא רק המידע שמועבר, זה בעיקר המסגור שלו", הוא קובע. "פעמים רבות אנחנו משתמשים במילים בעלות מטען כלשהו כדי לתאר מציאות. כך קורה שהמידע שמועבר לקורא הוא לא רק האמירה עצמה של האדם המסוקר או האירוע שעליו מדווחים, אלא פרשנות שמוטמעת בגוף הדיווח עצמו. למשל – נניח ששר האוצר ליברמן התחייב למשהו אחד, ואחרי זמן מה הוא משנה את דעתו. המילים שאנחנו נשתמש בהן לתיאור המקרה הזה הן: ליברמן מתקפל, או הזיג-זג של ליברמן. ממילא הקורא מרגיש תחושות שליליות מסוימות כלפי המהלך, שנתפס כציני כי ככה זה ממוסגר. הסיבה לכך היא שאנחנו צריכים לייצר חדשות שמעניינות את הציבור, ויגרמו לו לחוש משהו כלפי הדיווח ולא פשוט לגלול הלאה לידיעה הבאה".

"פעם זה היה טאבו… והיום זה לא קיים"
הבדל ניכר נוסף באשר להגדרת תפקיד העיתונאים והאופן שבו פעלו בעבר לבין העידן הנוכחי הוא בעניין הבעת דעה פוליטית. "בעבר היה מעין חוק לא כתוב לכך שעיתונאי לא יכול להזכיר את נטיותיו הפוליטיות ואת דעתו האישית וזה היה טאבו במקצוע", מסביר נוסבאום. "היום המצב שונה לחלוטין. לכולם יש נטיות פוליטיות ולא ניתן לבטלן. בעבר היו מנסים לטשטש אותן ולהסתיר אותן אך היום זה הפך להיות בון-טון שכתבים מזהים את עצמם בנטיות הפוליטיות שלהם. כדוגמא העיתונאי עמית סגל שאומר באופן גלוי שהוא ימני מובהק – פרו ליכוד". השינוי הזה הוביל לכך שעיתונאים פועלים בהתאם לאג'נדות שלהם ומסקרים אירועים בהשפעה ולצד דעתם הפוליטית, דבר שהיה פסול בעבר.

לסיכום, ישנו הבדל דרמטי בין הגדרת תפקיד העיתונאי והערכים הנלווים לו כפי שהם משתקפים בספרות האקדמית, לבין מה שקורה בפועל, בעידן התקשורתי החדש. נראה כי לעיתים הרצון לפרסם סיפור ראשון גובר על המחויבות לדיווח מדויק במאת האחוזים, ואובייקטיביות היא רק למראית עין. כל השינויים הללו נובעים מרוח התקופה ולעיתונאים כנראה נותר לקבל אותם ולהשתנות בהתאם.