הקיץ הישראלי כבר כאן, והגרפים שאליהם התרגלנו ממהדורות החדשות בתקופת הקורונה הוחלפו בתחזית על מזג האוויר הקיצוני לפרקים, הקמת הממשלה החדשה ופתיחת משפטו של העומד בראשה. מי זוכר שרק לפני שבועות ספורים היינו נתונים בסגר, אגרנו מזון והמחשבה על בית קפה או חוף הים הרגישה כמו נווה מדבר מתעתע.

אמנם החזרה לשגרה כבר מורגשת, הרחובות הומי אדם והרדיו לא משמיע רק שירים מלאי אופטימיות כדי להרים את המורל, ועדיין – אותות הקורונה והמשבר הגלובלי החריג שתקף אותנו עדיין כאן. את הריאיון עם העיתונאי טל שורר, כתב הספורט והטכנולוגיה של ערוץ 13, אנחנו מקיימים ב"זום" – האפליקציה שתיזכר כאחד מסמלי המשבר, לצד מחיאות הכפיים ושירת המרפסות.

שורר מספר כי אופן סיקורו את עולם הספורט בזמן הקורונה היה שונה באופן דרמטי מאשר בשגרה. "התחום שלי יצא לתרדמת. היה חודש ומשהו שבקושי היה לי מה לעשות", הוא משתף. "הדברים נכנסו לאיזושהי הקפאה ובקושי היה תוכן לספק לצופים. הספורט לא כל כך עניין מישהו ולא היה כל כך במה לגעת. בזמן המשבר, תחומי הסיקור שלי ושל כל מי שהוא לא בתחום הבריאות או הכלכלה רודדו וננטשו כמעט לחלוטין, והפכו ללא כל כך רלוונטיים. אם כבר הייתה התעסקות, היא הייתה נקודתית וממוקדת באירועים מיוחדים שקרו. הייתה הסתערות על הקורונה מצד כל תחומי הסיקור, ואצלי הייתה מעין שממה".

עד כדי כך? לכל אורך התקופה?

"בהתחלה כן הייתה דרמה של הפסקת הספורט – ההחלטה על קיום משחקים ללא קהל, דחיית היורו והאולימפיאדה, שידור המשחק האחרון עם קהל ועוד. אבל מ-15 במרץ היה קיפאון כמעט מוחלט בתחום הסיקור בגלל ביטול כל אירועי הספורט. ערוץ הספורט התעסק בדברים ספציפיים ברזולוציות גבוהות, אבל בפרספקטיבה של חדשות כלליות וקהל רחב לא הייתה סיבה לגעת בהם. ב-2 באפריל בערך התחיל 'שלב ההפשרה' והדרמה חזרה סביב חידוש המשחקים, מי בעד ומי נגד".

חווית כבר תקופת קיפאון כזו בעבר?                                  

"אני אמנם רק 15 שנה בתחום, אבל אני לא זוכר דבר כזה. בניגוד לשגרה העמוסה, כמות האנשים שיוצרים קשר, שולחים מיילים או מתעניינים היתה כמעט אפסית. הרבה פעמים הספורט נכנס לתרדמת והוא לא מעניין, בעיקר בקיץ – כשאין ליגה, אולימפיאדה, יורו או מונדיאל – אבל זה לא היה דומה לכלום".

כעיתונאי, וודאי יש לך גם ביקורת על הטיפול במצב יוצא הדופן הזה. האם לדעתך הממשלה הייתה צריכה לטפל אחרת בתחום הספורט?

"כן. הבעיה הייתה בכך שהממשלה לא ראתה בספורט ענף כלכלי, והקבילו בין משחק בשכונה למשחק תחרותי-מקצועי באצטדיון. הגישה הייתה שאם אי אפשר לשחק כדורגל בשכונה, אז גם אי אפשר בליגה. זה קשקוש, כי הליגה היא ענף כלכלי.

גם כשחידשו את המשחקים, התייחסו לא נכון למצב. בפועל, הפרנסה של רוב האנשים שקשורים לספורט – בייחוד לכדורגל ולכדורסל – תלויה בקהל. במשחק כדורגל יש שחקנים, מאמנים, שופטים – בסדר גודל של 50 איש במשחק – ולעומתם יהיו פי עשרה סדרנים, מאבטחים ובעלי קיוסקים, והם האנשים שנפגעו.

ברמה הספורטיבית, קורה משהו לא מוסרי כלפי השחקנים שנדרשים לשחק כמות לא הגיונית של משחקים בחום של יוני-יולי, ולכן החליטו בהתחלה באופן נכון כשהפסיקו את המשחקים. חוץ מזה, אסור לשכוח את הקטסטרופה שעלולה לקרות בגל שני או אפילו במצב פחות דרמטי, שבו קבוצה אחת בלבד תבודד לשבועיים והכל יקרוס כמו מגרש קלפים. אי אפשר להתקיים כך. צריך לשחק ליגה במקביל, שבוע אחרי שבוע. אני לא שלם עם חידוש המשחקים, אבל לא שאלו אותי (צוחק)".

שורר מסקר את המונדיאל ב-2014. צילום: מתוך פייסבוק

מתווה בלתי אפשרי מראש

מבחינת שורר, המשבר הפוליטי השפיע ישירות על אופן הטיפול בקורונה. "אין ספק שזה חלק מההיסטריה", הוא אומר. "היה פה עניין פוליטי. בספורט, לדוגמה, יש שרה עם רגל וחצי בחוץ שיודעת שלא תמשיך כשרת תרבות וספורט, אז מן הסתם היא עובדת אחרת. הייתה לי ביקורת עליה במהלך חמש שנות כהונתה, אבל אני דווקא חושב שבמשבר הזה היא גילתה המון אמפתיה, הייתה פעילה ואכפתית ורצתה לסייע. עם זאת, היא ניסתה לקדם מתווה שהיה בלתי אפשרי מראש: טורניר סיום עונה באילת. הדיווח על המתווה המוצע פורסם בערוץ המתחרה, אבל אני בחרתי לא לפרסם את המידע הזה, כי ידעתי שהדיווח הבא יהיה שהטורניר לא ייצא לפועל. העורך שלי התבאס שהמתווה לא פורסם אצלנו, אבל אני מוכן לוותר על סקופ כדי לשמור על מקצועיות".

מה אתה אומר בעצם, שיש דברים שלא צריך להביא לידיעת הציבור ושאין טעם לסקר למרות שהם חדשים ורלוונטיים?

"יש מידע שאתה צריך לחשוב אם לסנן או להעביר אותו לציבור. במסגרת תפקידי כעיתונאי, אני מבין שהמתווה לא יקרה בסופו של דבר, ואני לא רוצה לתת סתם מידע. אתה רוצה לתת כותרת על טורניר סיום עונה באילת? זה לא נכון ולא יקרה, ואני לא אעמוד מאחוריה. לפרסם רק שמחפשים את הפתרון זו לא כותרת, זו סנסציוניות. ואכן, ערוצים אחרים דיווחו על הטורניר באילת רק כדי לרוץ ולפרסם מיד אחר כך שלא ייתכן לעשות את זה אז זה לא יקרה. אני נמנעתי מראש מהפסטיבל הזה. איזה ערך האדם מקבל אם במשך שבוע חושבים שיהיה טורניר ומיד אחר כך מבטלים? זה רק עושה בלאגן".

ספורט, טכנולוגיה ומה שביניהם

שורר החל את דרכו העיתונאית ככתב ספורט בגלי צה"ל ב-2005, ומאז הספיק לעבור עוד כמה תחנות בדרך. ב-2013 מונה לשמש כתב הספורט של ערוץ 10, וב-2016 הפך גם להיות אחראי על תחום הטכנולוגיה וההייטק של הערוץ – תחום שלכאורה אין כל קשר בינו לבין התחום הראשון והבלעדי שעליו שורר אמון כבר שנים. "שני תחומי הסיקור שלי שונים מאוד זה מזה", הוא מסכים, "אך יש ביניהם איזשהו מכנה משותף: אלו שני תחומים שמסוקרים באופן מקצועי על ידי כלי תקשורת ייעודיים. לצד אותם כלי תקשורת, אני צריך לתווך את התחומים האלו לאנשים שהם לא בעלי הידע המקצועי או בעלי עניין. בניגוד לצרכנים של ערוצי הספורט, צופי מהדורת חדשות 13 הם קהל רחב ומגוון, שלא בהכרח יודע מה זה לשחק בצורת כדורגל 4-4-2 או מה זה 'Big data', ואני צריך מספיק ידע מקצועי בתחומים האלו ולהפוך את החומר שאני מבין היטב לכתבות שיהיו בשפה מספיק פשוטה, כדי שמי שלא מבין בזה יצליח לעקוב אחרי מה מדברים".

את עולם הספורט אתה מכיר היטב, אך לתחום הטכנולוגיה וההייטק הגעת כמעט במקרה. לא קשה לסקר תחום שלא התמקצעת בו?

"המקצוע הוא עיתונות, לא תחום הסיקור. המקצועיות שלי היא להבין מה מעניין, מה הידיעה, איך בונים כתבה – ותחום הסיקור הוא התמחות. לאורך זמן רב של סיקור ספורט, שהתחיל כתחביב וכתחום עניין, למדתי גם את עולם ההייטק במסגרת התואר הראשון שלי בתור הרחבת אופקים. עשיתי למידה משמעותית כדי לסקר את התחום הטכנולוגי. לא היה לי ידע מוקדם עליו לפני כן, וכדי לסקר אותו צברתי ידע".

האם כעת, עם מה שנראה כסיומו של המשבר, תחומי הסיקור שלך ושל עיתונאים אחרים זוכים ליותר חשיבות ביחס לתקופת השיא שלו?

"ברור. עכשיו לאט-לאט דברים יוצאים החוצה. יש רצון לחזור לשגרה ולשמוע דברים שהם לא קורונה או בריאות. מצד שני, בתחומי הסיקור שלי עדיין אין כל כך במה להתעסק, פיזית וטכנית. הייתה כתבת ספורט בהקשר היציאה מהמשבר, אבל על מה עוד אוכל לכתוב? בטכנולוגיה אין כנסים או תערוכות וחברות עובדות עכשיו מהבית, ובספורט אין ליגות ומשחקים, ולשחקנים אסור לבוא במגע עם העיתונאים כי זו הפרה של תנאי הבידוד. אירוע הספורט היחיד שקרה עכשיו זה הסדרה על 'השיקגו בולס' שיצאה ב'נטפליקס'. אז איזו כתבה אפשר לעשות?"

בהסתכלות לאחור – ועם הפנים קדימה

לקראת סוף הראיון, שאלנו את דעתו של שורר על תפקוד התקשורת בזמן המשבר ועל הלקחים שהוא לוקח איתו מבחינת הסיקור התקשורתי להמשך דרכו המקצועית. לדעתו, הבעיה המרכזית הייתה הקושי להביע ביקורת עניינית וממוקדת על כל מקרה לגופו. "בגדול, אני חושב שבשלב מוקדם מאוד אנשים התפצלו כמו בפוליטיקה". "תפסו כיסא, הסתכלו על הדברים מפרספקטיבה מסוימת והגיבו רק מהפריזמה הספציפית שאותה הם בחרו. מהר מאוד הייתה חלוקה לשתי קבוצות: קבוצה אחת שהחליטה להיות ביקורתית בכל מחיר, שהכול צריך להיות 'אנטי' והמליכה את יורם לס כגיבור, לעומת קבוצה שנייה שדיברה על משרד הבריאות, המדע ועל הסכנות הממשיות".

"בעקבות החלוקה הברורה הזאת, מעט אנשים אמרו את הדבר העיקרי בעיני: יש בריאות ויש סכנה, אבל הדילמה כאן היא בריאות וכלכלה, וצריך לשחק בתוך המגרש הזה. כל מי שהעז באיזשהו שלב להגיד שהסגר מוגזם ושצריך רמה אחת פחות, נתפס כשייך למחנה אחד. לעומת זאת, היה לגיטימי להגיד שצריך יותר בדיקות".

"היה סגר מאוד מחמיר במשך שלושה שבועות, אולי ללא סיבה, אבל בגלל פוזיציות שנלקחו קודם, היה קשה להביע ביקורת עניינית וספציפית. אני משער שגם המצב והאינטרסים הפוליטיים, בטח כשמוקמת ממשלת חירום באצטלה של קורונה, השפיעו על קביעת המדיניות, וכאן התקשורת לא הייתה ביקורתית מספיק. הייתה דיכוטומיה לא נכונה".

לסיום, יש איזה לקח אישי שאתה לוקח מהתקופה הזאת?

"מיוחס לגולדה מאיר שמישהו פעם אמר לה 'קטונתי', והיא אמרה לו – 'באמת קטונת'. אני לא הייתי דומיננטי מספיק, אז אין לי איזה חשבון נפש שאני אומר 'עשיתי ויכולתי להשפיע ולעשות ככה וככה'. על כל כתבה אתה הולך לישון לא מבסוט במאה אחוז. אז זו הייתה אחת מאלה".

(נצפה 85 פעמים, 1 צפיות היום)