לא תמצאו עיתונאים רבים שיעידו על עצמם את המשפט הבא: "אני לא מובילה דעה ולא מנסה לייצר נרטיב". שמונה המילים הללו מנוגדות ל-DNA של מרבית אנשי התקשורת, שלרוב הגיעו למקצוע הזה לא בגלל השכר ולא בגלל היוקרה, אלא בשל היכולת להשפיע ולהכתיב סדר יום. אבל כזו היא ט' מ"יתד נאמן". אישה בעולם גברי, חרדית בעולם התקשורת, כותבת בעולם שבו נשים נמנעות מעיסוק דומה.

"אני לא עסוקה באיפה הקול שלי בא לידי ביטוי, ואין לי שום תחושה שאני נדחקת לירכתיים. אני 30 שנה בתחום ולא מסתירה דבר", היא אומרת בתשובה לשאלה מדוע היא כותבת שלא תחת שמה המלא, ומוסיפה תשובות נוספות בלתי צפויות על אודות העבודה שלה: "ההלכה והחיים היהודיים מנחים אותי. זה נרטיב קבוע שלא משתנה. התפקיד שלי כאשת תקשורת הוא להעביר מסרים לציבור, רחוק מלהנדס תודעה".

חזרנו אליה לריאיון שנה אחרי פרוץ משבר הקורונה ובפני "שומרי הסף" היא חושפת כתב הגנה מפורט על הציבור החרדי, ומציפה ביקורת נוקבת על הסיקור של הפרות המגזר שבו גדלה בתקשורת הכללית.

"התקשורת הציגה את ההפגנות בבלפור כהתגלמות הדמוקרטיה, וזה חשוב", היא אומרת בתחילת דברי הביקורת שלה על הסיקור. "אבל ברגע שמציגים תלמוד תורה של חרדים, וצריך להבין שזה משהו שאי אפשר לעבור עליו מבחינת הציבור הזה, זה מוצג כהפרה". לדבריה, "יש כל מיני ביטויים, כמו זה שאמרה דנה ויס ש'בגלל החרדים נהיה כמו איטליה'. חשבו על רצף הביטויים הזה, זה מעורר סלידה".

ט' לא מתיימרת להיות הסנגורית של הציבור שאליו היא משתייכת, אך עם זאת היא מציינת כי היא מצפה שתהיה הבנה לצורכי הציבורים השונים במדינה ולסדרי העדיפויות שלהם. "אני לא חושבת שמנסים להבין את ציפור הנפש של כל ציבור. למשל כשאני מדברת עם אנשים מהמגזר הכללי על ההפגנות בבלפור הם יגידו לי 'מה את רוצה זה ציפור הנפש של הדמוקרטיה', ואני מקבלת. ציפור הנפש של הציבור החרדי זה תפילות בכותל, והיו זמנים שהוא היה שומם ובלפור לא. הציבור החרדי מתקשה לקבל ולהבין את זה, הוא קורא לזה איפה ואיפה. הדברים לא נעשו בכוונה אלא בשל חוסר היכרות מוחלט עם הציבור. אומנם בפירוש החרדים בוחרים בהצבת חומות כדי לא להיות מעורבבים עם המגזר הכללי, אבל חלק מזה נובע מדחיית הזרים – עניין שכל המיעוטים סובלים ממנו".

לדעתך לא הייתה הבנה של הדברים העקרוניים בציבור החרדי והתייחסו לזה כמשהו שולי?

"לא. היו הפרות שוליות כמו למשל החתונות והלוויות שהציבור לא הבין למה אלה אסורים ומגנים אותם. צריך להבין שההנחיות לחתונות היו עד 20 איש, אבל במגזר החרדי רק המשפחה הגרעינית כוללת מספר אנשים כזה".

אבל במהלך הקורונה התקיימו חתונות ולוויות המוניות. לומר שזה שוליים זה מנותק מהמציאות, לא?

"אני לא אומרת שהכול שוליים, אבל הייתה התייחסות בעייתית לצרכי הציבור והקווים האדומים שלו. היה צריך לעשות מתווה אחר שמתאים לכל ציבור בהתאם, כמו שעשו כל מיני מתווים אחרים. אגיד את זה בפירוש – יש מדדים אחרים בציבור החרדי. הם אמרו לכם יש את בלפור, לנו יש לוויות, הרי שניהם באוויר הפתוח אז במה זה שונה? זאת הייתה התייחסות הציבור החרדי לדבר הזה. כשהחלו לפתוח, המדינה לא דיברה על בתי הכנסת אלא רק על מסעדות, והייתי אומרת שהתקשורת חיזקה את זה. ואז כשהעלו את בתי הכנסת התקבל אנטגוניזם כלפינו".

ט' מחדדת: "היו אצלנו הפרות שאני לא יכולה להסביר, אבל הן הפרות בנשמת האידיאולוגיה של הציבור והיו דברים שהציבור שילם מחיר כבד".

בהיבט הפוליטי ניתן לומר שיש ייצוג רחב לאוכלוסייה החרדית בכנסת וכי הם פועלים בנחרצות, אז מדוע הציבור בחר לפעול בצורה כזאת תוך צפצוף מוחלט על ההנחיות במקום לפנות לח"כים?

ט' אכן מסכימה שלציבור החרדי יש כוח פוליטי רב, אך מחדדת ואומרת שהם נלחמים על דברים שבקרב הציבור הכללי הם מובנים מאליהם: "הציבור ביקש לטפל קודם בדברים מלמעלה, אבל אף אחד לא הקשיב כי יש חוסר הבנה לצרכים שלהם".

 

 

 

 

 

(נצפה 49 פעמים, 1 צפיות היום)