את יהודה שליזנגר, הכתב הפוליטי של "ישראל היום", היה מאוד קשה לתפוס בתקופה האחרונה. הוא עבר את הימים הכי מטורפים שכתב פוליטי במדינת ישראל חווה, התפזרות הכנסת ה–24. "זה היה גיהנום", מתאר שליזנגר את התקופה. שוחחתי עם שלזינגר על תופעת האקטיביזם העיתונאי, מדוע היא לא פוגעת באיכות הסיקור, על אובייקטיביות ואמת, ועל הצביעות בחלק מהתקשורת.

 מה בעינך הוא הערך העליון שלך בעבודה העיתונאית?

"להביא מידע, מידע חדש. יש מושגים שלומדים תקשורת: חדש, חשוב, ומעניין. אני רוצה להוסיף עוד אחד – משפיע. כלומר, לי מאוד מאוד חשוב, באופן אישי, לא סתם לייצר סקופים רכיליים, "ההוא נפגש עם ההוא", אלא מאד חשוב לי לייצר כוח עיתונאי בעמדת השפעה שניתן להזיז דברים, בתחומים כמו רווחה ובעלי מוגבלויות". שליזנגר הוסיף כי בתחום הפוליטי "הפרטים הם הדבר הכי חשוב שיש. מה קורה בוועידות, מה קורה במפלגות. הבעיה שהיום השיח נהיה מאד שטחי וכל אחד יורה פרטים".

מה אתה חושב על תופעת האקטיבזם?

"אני חושב שזה דבר נפלא. נהוג לומר היום שעיתונאים שמראים את דעותיהם זה לא בסדר. אני מאוד אוהב את זה ומאוד מתחבר לזה. קודם כל כי במשך עשרות שנים עיתונאים רבים הנדסו תודעה, הביאו נרטיב אחד, נרטיב של מה שהם חושבים, וזה היה בסוג של מסווה, שאנחנו עיתונאים אובייקטיבים ומביאים רק עובדות. למעשה, הם הביאו אך ורק דעות. הם הביאו הבלטה לרעיונות מסוימים והכל היה במסווה. אני מאוד אוהב שהיום כולם יודעים מה דעותיי הפוליטיות.

וזה לא פוגע באיכות הסיקור?

"אני יכול להביא סקופ, לדוגמה, זאב אלקין מתמודד לראש הסוכנות היהודית וגדעון סער במגעים עם נתניהו. הדעה הפוליטית שלי לא משפיעה על איכות הסיקור שלי. הרבה טוענים שאני מוטה פוליטית, ולכן אני מדווח דברים שרק ברמת הרעיון שלי. אני מנגד אומר להם שזה לא נכון. אני איש ימין אבל אני לא אמנע מלהביא סקופים בלעדיים ותוכן אמיתי ובלעדי על אנשים שלא בהשקפה הפוליטית שלי".

יש לך דוגמה ספציפית מהחיים שלך שהיית אקטיביסט?

"כמעט כל יום! הנה היום השתתפתי בפאנל בתוכנית בוקר של קשת. בפאנל היו אנשים לא בעלי דעות ימניות. אז התחיל דיון על זה שהאופוזיציה טרפדה את החוקים האחרונים של הקואליציה. הם מתחילים להיכנס באופוזיציה. אז התחלתי להתעורר. אמרתי להם עד כמה אתם מוטים פוליטית. הקואליציה היא זאת שצריכה להעביר חוקים. איפה היא הייתה כל השנה? פה אני נהפך להיות אקטיביסט וזה רק בזכות הפרטים שאני יודע, מהעבודה היומיומית שלי. לכן אני אומר, הפרטים שאתה יודע מאד חשובים. אם אני לא אדע את הפרטים במדויק איך אוכל להיות עיתונאי אקטיביסט כמו שצריך?".

אז אלה שיושבים איתך בפאנל הם גם אקטיביסטים, רק מהצד השני של המפה?

"חד משמעית כן!".

איך בתור כתב פוליטי, אתה עושה הפרדה בין העדפה הפוליטית שלך לבין הצורך להישאר אובייקטיבי? "האובייקטיביות והאמת, הן יותר חשובות מהעדפה הפוליטית שלי. היה פעם סיפור מסריח באחת המפלגות שאני מעדיף פוליטית. זה לא עניין אותי. פרסמתי אותו כי האמת יותר חשובה. זה שזה קרוב להעדפותיי הפוליטיות זה לא אומר שאני לא אפרסם מידע חדש וחשוב, למרות שזה יכול לפגוע במהלך פוליטי שאני מעדיף. תמיד מזכירים לעמית סגל שהממשלה הייתה בדרך לממשלת ימין באחד מסבבי הבחירות, אבל בגלל מידע שהוא חשף – הוא מנע את הקמת הממשלה. אין מצמוץ. שיש אמת, עובדות, ודברים חשובים – חייבים לפרסם".

שלזינגר עוצר אותי לפני השאלה הבאה כדי להבהיר לי: "ב-12 שנים האחרונות שהשלטון היה ימני, היו כישלונות. היה כישלון בטיפול מערכת המשפט, היה כישלון בטיפול יוקר המחייה, היה כישלון בפרוטקשן בדרום. אני אומר אותם בפרשנויות שלי. אני לא מייפה את המציאות. אני כותב את המציאות יחד עם עמדותיי הפוליטיות".

יש עוד נושאים שהתקשורת מזניחה בעינך?

"בעיקר אותי מעניין הסיפור של הצביעות התקשורתית. זה הכי מוציא אותי מדעתי. אני יושב באולפן ובמשך שעתיים אומרים כמה נפתלי בנט הוא יפה, גדול ואדיר אבל אף אחד לא מדבר על סוגית המבצר המושחת שלו ברעננה. זה לא קשור לעמדותי הפוליטיות".

אתה מתכוון שהתקשורת לא תדבר רעות על בנט כדי לא להצדיק ממשלת ימין?

"כן. אם כששרה נתניהו נשנשה גלידת פיסטוק זה פתח מהדורות ועשה פה כזה בלגאן ומהומה, איך הסיפור של המבצר של בנט, ובזבוז כספים במשך שנה, לא מקבל מקום אפילו בתוכנית של סיכום קדנציה במשך שעתיים. זאת צביעות. אני מרגיש שאני יותר מבקר תקשורת מאשר פוליטיקה מרוב שהצביעות בלתי נסבלת".

אתה חושב שהתופעה של האקטיביזם מתרחבת בתקשורת?

"תראה, התקשורת עברה מהפך מסוים. התקשורת לא מחפשת רק את הבן אדם שיביא סקופ. לפעמים אתה צריך להביא עוד משהו. לפעמים צריך את הדבר הנוסף. ב-2022 להיות רק מדווח זה לא מספיק. יש המון כתבים שהם רק מדווחים. זה בסדר אבל אני לא חושב שזה מה התקשורת הישראלית מחפשת. אני לא רוצה שאמנון אברמוביץ' ובן כספית ימכרו לי את האג'נדה שלהם במסווה 'אני עיתונאי אובייקטיבי". אני אוהב את הכתבים של "הארץ" והעיתונאים הימנים. אני יודע מה העמדה שלהם ואני לוקח בחשבון את הדיווח שלהם. הפתוח והגלוי יותר טוב מההסתתרות".

האם יש מבחינתך קו שמותר או אסור בתופעה הזאת?

"כל שבוע יש סערה אחרת אז מאוד קשה לעשות את ההפרדה אבל הקו המאוד ברור שצריך להיות לכולם זה להגיד אמת עם מציאות מפוקחת. כאשר התקשורת עושה עליהום על האופוזיציה מבחינתי זה הנדוס תודעה. מי שבשלטון הוא זה שצריך לשלוט. אי-אפשר להתבכיין כל היום ולהעביר [אחריות – ד.ב.] לאופוזיציה. אם התקשורת הישראלית משתפת פעולה עם זה, אז אני פה להעיר ולהגיד "חבר'ה, שכחתם לבקר את השלטון". באותו מקום צריך לבקר גם את האופוזיציה במידת הצורך".

בתור כתב פוליטי, תרגיש בנוח ללכת לסקר הפגנה בבלפור והפגנה מול המעון של בנט?

"כן, איזו מן שאלה. ודאי. אני אספר את מה שקורה כפי שהוא. אם יהיו תופעות מגעילות, אספר את זה. כל מה שיקרה, אני אספר".

(נצפה 5 פעמים, 1 צפיות היום)