כשהגבלות הקורונה נעשו מחמירות יותר, ומספר האנשים שחלו החל לעלות בהדרגה, החרדים היו עסוקים בחג הפורים. משלוחי מנות, קריאת המגילה והמסיבות השנתיות היו במוקד המחשבה של הציבור שמחכה בכל שנה להגיע למצב של "עד דלא ידע". הנהגת הציבור לא צפתה שדווקא החרדים יסבלו כל כך מהקורונה, ושמספר החולים בבני ברק ובירושלים יזנק במהירות, דבר שיצריך להטיל סגר מוחלט על האזורים הללו. כדי להבין איך החרדים התייחסו למצב, ומאיזו נקודת מבט הם מתבוננים היום בשיא המשבר כקהילה, שוחחנו עם שני עיתונאים חרדים – מגיש "המילה האחרונה" בגל"צ קובי אריאלי ועם עיתונאית מהעיתון החרדי-ליטאי "יתד נאמן".

את קובי אריאלי תפסנו בצהרי היום, מקפץ בין עיסוקים במקביל ומלא בעשייה מהולה באופטימיות זהירה. "זאת התקופה הטובה ביותר שהייתה לי זה זמן רב", הוא אומר. אנחנו מופתעים שכן הקורונה הביאה לביטול מופעים בכיכובו בהתראה של חצי יום, נושאי השיחה הרגילים ברדיו התחלפו בעיסוק בנגיף המסתורי, והשידור עבר מאולפני גלי צה"ל לחדר העבודה שסמוך לחדר השינה שלו, ושממנו נוהלה שיחת ה"זום" איתנו.

אלא שאריאלי ניצל את הזמן הזה והחליט לעשות מהלימון לימונדה. "בקרוב אעלה באופן עצמאי תכנית בשם 'החדר של קובי' שתשודר מהחדר שלי ואארח בה אנשים ידועים. תהיה גם פינת קורונה – ללא פרשנויות, רק ידיעות", הוא אומר ומוסיף לדבר על העבודה שלו שהשתנתה לאחרונה. "הקורונה השתלטה לגמרי על סדר היום, תמיד יש מה לומר עליה. אפילו הוויכוחים בבית היו על הקורונה. מה שמדברים בתוכניות הבוקר מכתיב את סדר היום של הקהל ולכן זה משפיע גם על מהדורות הערב. לפני הקורונה השידור ברדיו היה 10% מהעבודה שלי, וביתר הזמן היו מזמינים אותי להופיע באירועים שונים. אך כיום הרדיו הפך להיות 100% מהעבודה שלי כי הכל בוטל. זה אילץ אותי לחשוב על רעיונות אחרים".

לצד הפעילות התקשורתית החדשה שאימץ אריאלי, מגיעה גם ביקורת על התקשורת ועל אופן הסיקור שלה את המשבר. "יש שתי דרכים עיקריות שבהן הקורונה השפיעה על התקשורת. הדרך הראשונה היא הדרך המהותית והשניה היא הדרך הטכנית", הוא אומר. "מהותית – אנשי התקשורת קיבלו שיעור בצניעות. אם בעבר התקשורת הייתה מסיימת משפט בסימן קריאה, משבר הקורונה גרם לה לסיים את אותו משפט בסימן שאלה. פחות נחרצות. אנשי התקשורת נטו לתפוס עצמם כמומחים ומחזיקי לוחות הברית, וכיום כבר פחות. בתחילת הקורונה התראיינו מומחים מסוימים שאמרו דברים שבדיעבד התגלו כלא נכונים, כנראה בגלל השתלשלות האירועים המהירה בקורונה. מבחינה טכנית, פעם הייתי צריך ללכת לעבודה ולשדר ממשרדי גלי צה"ל, ועכשיו אני פשוט יכול לקום וללכת לחדר המקביל ולעבוד מהבית".

קובי אריאלי: "הקורונה תפסה אותי בזמן טוב" צילום: Dr. Avishai Teicher

באשר לסוגיית החרדים והקורונה, אריאלי מציין ש"הטיפול בקורונה היה מאוד אגרסיבי ושמרני מכיוון שהאנשים שעמדו בראש היו אנשים מאוד שמרנים. רוב הביקורת על החרדים לא הייתה מוצדקת, גם אם לחלקה היה בסיס, וזה גם נבע מהמשבר הפוליטי". לדבריו, "הממשלה נזהרה שלא לנקוט צעדים ישירים מדי נגד אוכלוסיות מסוימות, כמו הערבית או החרדית, בגלל שזה לא פוליטיקלי קורקט. זו דוגמה ששיקולים פוליטיים חייבים להיות מעורבים גם במערכת מקצועית. הדבר הקל היה פשוט לומר 'כל האוכלוסייה הזו מסוכנת, בוא נסגור את כל החרדים בארץ, לפי ערים ושכונות'. זה דבר שהממשלה לא יכלה לעשות כי בשיח הישראלי זה לא מתקבל. זה היה גורם לתסיסה והנזק היה עולה על התועלת. אז הנה דוגמה לשיקול פוליטי שנכנס לשיקול מקצועי. אם היו דנים לפי קריטריונים מקצועיים נטו – היינו פשוט סוגרים כל שכונה חרדית בארץ, כי אלה האנשים שמבחינת חתך האוכלוסייה יש ביניהם חולי קורנה רבים. אלמלא היה שר בריאות חרדי, גם את בני ברק לא היו סוגרים. כנ"ל לגבי הציבור הערבי".

"הסיקור הביך אותי, הייתה דמוניזציה"

ט', עיתונאית "יתד נאמן" המתמחה בתחום הפוליטי-מדיני זה 25 שנים, לא מוכרת לציבור, אף לא החרדי. היא הסכימה לדבר עם כתבי שומרי הסף בריאיון טלפוני על אודות משבר הקורונה מנקודת המבט החרדית. בשיחה עמנו היא מותחת ביקורת חריפה במיוחד על הסיקור התקשורתי והיחס למגזר החרדי.

"התקשורת לא עשתה מספיק את תפקידה בכל מיני מקומות", היא קובעת. "המשבר גרם לכך שהתקשורת שפטה את המגזר החרדי והתייחסה אליו בצורה מגזרית וכבבעל סטריאוטיפים מיושנים. כאשת תקשורת, זה הביך אותי. כולם נפלו לאותם סטריאוטיפים ישנים לא טובים. הסתכלתי מהצד ואמרתי לעצמי, מדובר כאן באנשים אינטליגנטים, אקדמאים ועיתונאים, למה שלא תרדו לפרטים? אולי תבדקו? זה הפחיד אותי. פשוט הייתה דמוניזציה". עם זאת, גם ט' מודה שנעשו שגיאות במגזר החרדי אך לדבריה "לא ידעו איך לפנות לציבור הזה, משהו היה מוטה מראש".

אלא שהביקורת של ט' לא נוגעת רק לסיקור הציבור החרדי אלא גם לאופן הסיקור בכלל בזמן משבר הקורונה: "התקשורת פמפמה את דף המסרים של הרשויות בכל הקשור לבידוד של הקהילות המבוגרות. כמובן שצריך לשמור עליהם, זו מצווה בעיני, אבל התקשורת לא נתנה במה לקולות כנגד בידוד הקשישים, לא הציבה שאלות נוקבות, ולא הציעה פתרונות. אין ספק שהתקשורת צריכה להתגייס, אך היא גם צריכה לשאול את השאלות הנכונות. התקשורת לא הייתה צריכה להתעסק רק במספר הבדיקות ובמחסור במטושים אלא גם בסוגיות חברתיות".

לדבריה, "המשבר הפוליטי השפיע מאוד על ניהול המשבר הבריאותי – ראו את זה ואני גם יודעת את זה. אם הייתה ממשלה מתפקדת ונורמלית היה קל יותר לתפקד כי אין לה משאבים מוגבלים".

אלא שט' לא מאשימה אדם ספציפי בטיפול והיא קובעת ש"אין אדם שהוא יצור על. כשיש התעסקות בתחום אחר, כמו הרכבת ממשלה ובניית קואליציה, יש פחות פניות לטפל במשבר. אי אפשר לעשות הכל".

(נצפה 66 פעמים, 1 צפיות היום)