כניסת הרוסים לאוקראינה בפברואר האחרון גרמה לכאוס גלובלי, ומזכירה באופייה מלחמות שחשבנו שלא יחזרו עוד. מליוני אוקראינים מצאו עצמם תחת מתקפה ונאלצו להימלט מאש התותחים למדינות אחרות, לרוב למדינות הסמוכות גאוגרפית לאוקראינה. מדינות אירופה נרתמו למאמץ העולמי המשותף וקלטו אליהן המוני אוקראינים והעניקו להם קורת גג, מזון, סיוע רפואי אף אישורי שהייה למשך שנים. עם זאת, אלפי אוקראינים ביקשו דווקא להיכנס לישראל, לרוב בשל הימצאותם של קרובי משפחותיהם בארץ, שהגיעו לישראל לאחר התפרקות ברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, אבל דווקא כאן נתקלו בקשיים.

מתווה קליטת הפליטים של איילת שקד נתפס כאבסורד לאור מחויבותה של ישראל לאמנת הפליטים הבינלאומית ולהסכמי הכניסה לשטחיה עם אוקראינה – שלא מחייבים ויזות או אשרות מסוימות כדי להיכנס לישראל. מתווה הקליטה שאישרה שקד אפשר כניסה במספרים קטנים אך בהמשך הסכימה להכניס לשטחי ישראל עד כ-5,000 פליטים שאינם זכאים לחוק השבות – בוויזות תייר לכ-90 יום. בהמשך להחלטה זו, נלקחה החלטה קשה נוספת של משרד הפנים כדי לבלום את כניסת מבקשי המקלט מאוקראינה, והפעם באמצעות דרישת מילוי טפסי כניסה מקוונים בנמלי התעופה לפני העלייה למטוס לישראל. כלי זה אפשר למשרד הפנים לסרב למרבית מבקשי המקלט מלהגיע לשערי ישראל ולהתמודד עמם כשהם כבר כאן.

מבקשי המקלט שעברו את הסלקציה הראשונית הזו והצליחו להגיע לישראל על אף הקשיים בדרך הופתעו לגלות יחס ששמור, לדברי חלקם, לפושעים נמלטים, ולא לאנשים שנמלטו משדה קרב. משרד ההגירה והאוכלוסין החל במסע התשה ארוך ושיטתי בהוראת שקד, כדי לסלק את האוקראינים מישראל. הם עשו זאת באמצעות פקידים שאינם דוברי רוסית דבר שהקשה על התרגום, באמצעות מסמכי ויתור על ייצוג משפטי, באי הקראת הזכויות שמגיעות לפליטים, ולבסוף – גם בחקירות ובכליאה בתאי מעצר בשדה התעופה. יתר על כן, השיטתיות שבה התייחסו לאותם מבקשי מקלט באה לידי ביטוי בהתעלמות מהחלטת בג"ץ שהורה לאפשר לערער בבית דין לערערים על החלטת הסירוב.

בשיחה של "שומרי הסף" עם עו"ד אביטל קדרון מלשכת עורכי הדין שסייע רבות לפליטים בעניינים משפטיים, הוא מסביר: "מנהלי רשות האוכלוסין וההגירה פוגעים בזכויות אדם, פוגעים בדמוקרטיה, והם מפרים לא רק את החוק הישראלי אלא גם את החוק הבינלאומי – בלי קשר להחלטה הסופית לגבי אותם מבקשי מקלט. יש כאן מערכת סיסטמתית שפוגעת בזכויות של אותם האנשים בלי קשר להחלטה אם לגרש או לא". הוא הוסיף: "זה לא צודק שמשתמשים בכלים ובמושגים של הגירה לא חוקית שלא מתאימים להגירה של פליטים. בחוק יש הסדרים אחרים לגמרי לפליטים לעומת הגירה לא חוקית. ממשלת ישראל החליטה להשאיר את הפעולות שמתייחסות להגירה במקרה זה ולא כאילו מתנהלת מלחמת בחוץ. כשאנשים מגיעים בודקים אותם באופן שלא מתאים למציאות".

שרת הפנים איילת שקד. צילום: קובי גדעון, לע"מ

שי כהן, מהברית הישראלית ציין גם הוא: "למדינת ישראל יש קושי עמוק עם הזהות שלה, זה דבר אמיתי בחברה הישראלית. הפער הוא בין הבסיס הלאומני שלה של הזהות המדומיינת הישראלית, לבין צו הדורות היהודי ביחס לפליטים. זו דילמה עמוקה בחברה הישראלית, ולא רק בעיה של כמה אנשים בממשלה שהחליטה לא לקלוט פליטים. משבר הזהות שלנו עמוק, ולכן אנו ממשיכים להיאבק בו. הסולידריות שלי כאזרח, כאדם – היא בעזרה לפליטים שמגיעים לכאן, שאין להם אף אחד אחר בעולם. הם הגיעו לבני משפחה שמוכנים לתת קורת גג ותמיכה רגשית ונפשית, שאותם פליטים יכלו למצוא בישראל, ולצערי לרבים נמנעה הזכות הזו בשל המשבר הזהותי הזה".

"האבא הלך להביא שתייה, האם קיבלה הצעה לעסוק בזנות"

"אלכס (שם בדוי) חווה יחס משפיל, מזלזל וקשה מצד מדינת ישראל", מספר עו"ד קדרון על אחד התיקים בעבודת הפרו בונו שלו. "לאלכס יש ויזת עבודה בארץ, וכשהתחילו ההפצצות הוא רצה להביא את משפחתו למקום מבטחים. הוא קיבל אישור ממעסיקו לטוס לפולין כדי לאסוף את אשתו ושני ילדיו ולהגיע לארץ. בעבר החליטו להקים גם בית אומנה לילדים עזובים, ועם השנים נשארה עמם ילדה שכיום נמצאת איתם כבר 16 שנה לצד שני הילדים. כאשר הגיעה המשפחה לארץ, אלכס נחשד בחטיפת בת האומנה שהגיעה איתם ובסחר בבני אדם. מאותו רגע, אלכס נכנס למעצר בתנאים מחפירים, עבר תחקורים מתישים עד שהתברר שפקיד של רשות האוכלוסין וההגירה טעה בתרגום".

בסיפור נוסף משתפת אותנו מאיה בן צבי, מתנדבת עצמאית שעוזרת בכל דרך אפשרית למבקשי המקלט הלא יהודים שהגיעו לישראל ונתקלו לדבריה בקשיים יזומים שנגרמו על ידי משרד הפנים. "בתחילת המלחמה הצליחו להימלט מאוקראינה לישראל זוג הורים עם ארבעה ילדים. כשנחתו בנתב"ג, האבא הלך להביא שתיה, ובזמן הזה האם קיבלה הצעה לעסוק בזנות. הגיעו לנתב"ג סוחרים בבני אדם והגניבו פתקים לנשים עם הצעות לעסוק בזנות, וזה נורא. גם מתנדבים ועובדים שגויסו על ידי רשות האוכלוסין קשורים לסרסורים. הם מגיעים למלוניות, מנסים להדיח נשים לזנות ולהרוס את חייהן".

"צריך לזכור שישראל היא לא יעד אטרקטיבי וקל מבחינת פליטים, גם בלי ההתעללות של משרד הפנים. כי פליט שמגיע לגרמניה למשל מקבל מלגות ותנאים סוציאליים כמו כל אזרח. הם גם קרובים יותר תרבותית ולא צריכים לשלם על כרטיסי טיסה. מדינות בעולם עושות מאמץ לקבל את הפליטים ולאפשר להם להשתלב. אבל בישראל – החברה שלנו לא מכילה פליטים, ומדיניות ההגירה לא עושה להם חיים קלים. פליט שבוחר לבוא לכאן זה אדם שרוצה להגיע לקרוב משפחה או לחבר שיכול להיות מקלט לנפש הפעורה והפצועה שלו, לא כי יש כאן הזדמנות. להגיד לאנשים לא לבוא לישראל זו רשעות שקשה להעלות על הדעת ולהכיל אותה. והכי אבסורד שמי שכן מצליח להיכנס ואינו זכאי לחוק השבות יעבור שבעה מדורי גיהינום".

I have a dream

מכל הדברים לעיל עולה שמבקשי המקלט שמגיעים לארץ ואינם זכאים לעליה מכוח חוק השבות, נתקלים במדיניות קרה וקשה מצד משרד הפנים. במידה מסוימת, המלחמה הזו מציבה מולנו מראה שמציגה מציאות עגומה, שמצביעה על כך שדבר לא השתנה. ישראל מקדשת חסידי אומות עולם שנטלו חלק במלחמת העולם השנייה, אבל לא עושה הרבה כדי לעזור לאלו שזקוקים לה עכשיו. האם ההיסטוריה היהודית המשותפת של כולנו כאן תלמד אותנו להכיל את מי שזקוק לסיוע ותשנה את המדיניות בעתיד?

(נצפה 44 פעמים, 1 צפיות היום)