יולי אדלשטיין סוגר שש שנים בלשכת יו"ר הכנסת. כבר היום כהונתו היא השלישית באורכה מקום המדינה. אדלשטיין איננו כלוא במגדל שן, והוא לא עיוור לרחשי הציבור.
בטור שכתב לאחרונה למגזין "שומרי הסף" ציין ש"המניות של הכנסת צוללות". הוא צוטט מחקר שלפיו פחות משליש מהציבור נותנים אמון בממשלה או בכנסת. אבל אל דאגה. יש לו פתרון, והוא יבוא מהציבור.
מה הוא עושה למען השינוי? מרבה להגיע לבתי ספר יסודיים. שם הוא מבקש מהילדים לקחת אחריות ולפתח "יוזמות קהילתיות". הדמוקרטיה הישראלית, לדבריו, "אינה מתחילה ומסתיימת בכנסת".  לדעתו, הערך של מניות הכנסת ירקיע שחקים רק אם הציבור יהפוך ל"יזמים אקטיביים".
יו"ר הכנסת כמובן צודק. ככל שהחברה יותר מעורבת ולא מסתפקת בשלשול פתק בקלפי, כך הדמוקרטיה מתחזקת. אבל זריקת האחריות הזו גם מעוררת תמיהה. ליולי אדלשטיין עצמו יש כל כך הרבה יותר הזדמנויות מיידיות לתקן את הדמוקרטיה השבורה שלנו מאשר לילד בכיתה ד'. מה שיכול לשפר את התדמית של הכנסת הוא מעל הכל – שינוי בליבת המנגנון.
כבוד היו"ר אדלשטיין – יש כל כך הרבה מהלכים בסמכותך הבלעדית: אתה יכול להקפיא מהלכי ממשלה עד שייחקקו חוקים שיחשפו את הפער השנתי בהצהרות ההון של הח"כים, וגם באבחת יד לקבוע בנוהל פרסום של לוחות הזמנים של הח"כים שיכללו פגישות עם לוביסטים ואנשי עסקים. בנוסף, אם תיקח מהח"כים את האפשרות לקביעת שכרם, ותעגן הפרדת רשויות אמיתית – הציבור יבין שיש שחקן חדש בשכונה, ויסתכל על הנעשה בירושלים בהערצה.
אבל אינך מעז לגעת באינטרסים האישיים של נבחרי הציבור. חמור מכך, אתה עצמך הפלת את ההצעות הנחוצות כל כך שעלו במהלך כהונתך והצבעת נגד חוקי שקיפות. אפילו ברמה הערכית, אתה מסרב לרוב לנקוט עמדה. הרי מה שחשוב מהשקיפות זו הנורמה. ראו כמה עוצמה הייתה להדלפה על דבריך, ולפיהם חבריו לליכוד מביישים את הכנסת.
נכון, יש ועדת אתיקה בכנסת: אך היא בדיחה. כשח"כים מסוימים מנצלים יום-יום את כוחם למען אינטרסים צרים ופועלים בחוסר שקיפות – הוועדה לא עושה כמעט דבר פרט להטלת הערות, אזהרות ונזיפות. אולי זה בגלל שאת כסאות ועדת האתיקה ממלאים לא אחרים מהקולגות, וחברי הכנסת דנים את חבריהם. נכון, הכי נוח שהחברים שלך הם השופטים והתליינים – אבל בהיבט הציבורי מדובר באסון. אתה יכול להקים ועדת אתיקה עצמאית, חיצונית, בראשות שופט בדימוס. אך לא עשית זאת.
בידיך יו"ר הכנסת הכוח להפוך את הכנסת ליותר מאשר תפאורה להחלטות ממשלה. מהפכה שכזו הציבור יעריך הרבה יותר מאשר טיפול בקרב גידופים בחניון.
יו"ר כנסת שיגביה את הרף הנורמטיבי ויוביל "שיימינג" בלתי מתפשר לפעולות מסואבות – ללא קשר לשיוך פוליטי – ישנה את המציאות כפי שאלף תשדירים למען תדמית הכנסת שממומנים מהכיס שלנו – לא יעשו. זה לא בשמיים. למעשה, תפקידו המרכזי של ראש הרשות המחוקקת אינו ישיבה זקופה בטקסים. תפקידו להבטיח פיקוח יעיל על הרשות המבצעת.
אבל מעולם לא השתמשת בכוחך האדיר למנוע מוועדת השרים לחקיקה שהופכת את הח"כים לבובות, למשל, לדרוס את הכנסת. כמעט אף פעם לא עצרת את הממשלה מלהשתמש בכנסת כחותמת גומי. ואת מחיר הרפיסות כולנו משלמים:  הציבור רואה שוב ושוב ח"כים מצביעים נגד מה שהם מאמינים בו וחוקים שהם עצמם הגישו (זה קרה מעל למאה פעם בקדנציה האחרונה). בטווח הארוך והעמוק, זה לא פוגע פחות בתדמיתה מאשר קללות במליאה.
היית יכול ביום אחד לחסל את הביזיון הזה. היית יכול להודיע לממשלה, נניח, שהכנסת לא תעלה לדיון הצעות חוק ממשלתיות עד שוועדת השרים לחקיקה תפסיק להכריע בחוקים שלא עולים כסף ושלא סותרים הסכמים קואליציוניים (כפי שהיה נהוג בעבר).
יכולת בקלות לקצר את הפגרות המפלצתיות (4 חודשים בשנה), או להאריך את שבוע העבודה מיומיים-שלושה, לארבעה. כיום העובד הממוצע מביט לירושלים ולא מאמין שחברי הכנסת לא מגיעים לעבודה ברוב ימי השנה. גם לא הצעת שיפרסמו את יומניהם, אז האזרח לא יודע מה הם עושים בשאר זמנם.
היית מסוגל גם לעדכן את הכנסת באמצעים חדשניים המתאימים לימינו, ובכך לאפשר לציבור להיות מעורב ולומר את דברו. להפוך את הציבור לחבר הכנסת ה־121. למשל לקבוע שחתימה רחבת היקף של הציבור על עצומה דיגיטלית באתר הכנסת, תכפה קיום דיון בנושאים מסוימים.
מהלכים שכאלו היו משיבים את החיוניות לכנסת ואת הסומק ללחיים של כלל חבריה – יותר מאלף פרסומות וממאות ביקורים בבתי ספר.
תומר אביטל הוא עיתונאי עצמאי מכלי התקשורת "שקוף"
(נצפה 308 פעמים, 1 צפיות היום)